הידרו כל בע"מ נ' דחאברה

פסק דין

בפני תביעה לתשלום שכרה של התובעת בגין ציוד הידראוליקה וחריטה אשר סיפקה לנתבע, לטענתה וטרם קיבלה תמורתו.

התובעת טוענת כי ביום 22/12/08 סיפקה לנתבע ציוד חריטה והידרואליקה בסך של 5502 ₪, בהתאם לתעודת המשלוח אשר צורפה לתביעה. לנתבע נשלחה חשבונית בגין הציוד דלעיל, ברם הוא לא פרע אותה ומכאן התביעה אשר בפני.

הנתבע טען כי תעודת המשלוח וחשבונית המס הינם מסמכים אשר הופקו בידי התובעת ואינם מבססים עילת תביעה כנגדו. לטענת הנתבע, הוא אינו חתום על גבי תעודת המשלוח ומעולם לא הזמין או קיבל כלום הימנה. הנתבע טוען כי בתקופה הרלבנטית, עבד כשכיר בחב' שחאדה פאוזי בע"מ. לטענתו לא היה קבלן עצמאי ובמקום עבודתו לא נדרש לציוד אשר נטען כי סופק לו בידי התובעת.

הצדדים התייצבו לדיון בפני, העידו עדיהם ופרשו ראיותיהם.

דיון והכרעה :

במסגרתה של תביעה זו נדרשת התובעת להוכיח כי אכן מסרה ציוד בידיו של הנתבע ו/או אי מי מטעמו בהתאם להזמנתו וכעולה מתעודת המשלוח מיום 22/12/08 אשר הונפקה על ידה.

מטעמה של התובעת העידה הגב' חלא ותד שהינה בת זוגו של מנהל התובעת המנוח ובעלת המניות בתובעת. הגב' ותד העידה כי היא ובן זוגה המנוח הכירו היטב את המנוח. מן העדות עולה כי לולא הכירו השניים את הנתבע, לא היו מספקים לו סחורה לבקשתו בלא לקבל עליה תשלום מראש. הגב' ותד הסבירה כי כאשר מגיע לקוח, היא היתה עורכת תעודת משלוח ובה הסחורה אותה ביקש אותו לקוח. לאחר הספקת הסחורה, בסופו של אותו החודש, היתה הגב' ותד מנפיקה חשבונית ללקוח וזה היה משלם תמורת הסחורה אשר סופקה לו (ראה עמ' 1 שורות 14 -19 לפרוטוקול). העדה הסבירה כי בתעודת המשלוח לא נרשם מחירו של כל פריט ופריט משום שכאשר יוצאת חשבונית ממוחשבת היא מכילה את מחירו של כל פריט באופן אוטומטי. בכנות, הבהירה הגב' ותד כי היא אינה זוכרת מי הגיע לקחת את הסחורה נשוא תעודת המשלוח בה עסקינן וכי סביר שהיה זה הנתבע או עובד מטעמו (ראה עמ' 2 שורות 9-13 לפרוטוקול וכן ראה עמ' 3 שורות 24-28).

הגב' ותד שבה והדגישה כי היא מכירה את הנתבע וכך אף בעלה המנוח ובשל כך נמסרה לידי הנתבע הסחורה בלא לקבל את תמורתה מראש ואף בלא לסכם את מחירה (ראה עמ' 2 שורות 18-20 לפרוטוקול). הגב' ותד הבהירה, כי הנתבע טרח והתקשר עימה כשבועיים לפני מועד הדיון הקבוע בתביעה זו, וזאת בנסיון להסדיר עימה את התביעה וכי עשה כך אף בנוכחות לקוחות נוספים של התובעת. עדותה זו של הגב' ותד עשתה רושם כן ומהימן ולא נסתרה אף בחקירתה הנגדית.

כאמור, על אף מהימנותה של עדות זו אשר בפני, לא היתה הגב' ותד מי אשר שוחחה עם הנתבע טלפונית וקיבלה הימנו את ההזמנה. היא אף העידה במלוא הכנות, כי אינה מסוגלת לזכור באם הנתבע ו/או אי מי מטעמו משך את הסחורה מעיסקה של התובעת.

יחד עם זאת, לתיק הוגש תצהיר עדות ראשית של מנהל התובעת, אשר שוחח עם הנתבע, קיבל ממנו את ההזמנה והורה לגב' ותד להוציא את הסחורה עבור הנתבע עם תעודת משלוח. בסופו של החודש, בהתאם לנהלי התובעת, הוצאה אף חשבונית לנתבע בהתאם תעודת המשלוח. אלא שלמרבה הצער, מנהל התובעת נפטר בטרם הספיק להיחקר על תצהירו זה, אשר ללא ספק מוכיח את תביעתו. על אף מותו של מנהל התובעת, נטית הפסיקה הינה קבלת עדות המהווה "רישומים עסקיים" מסורתיים המשקפים את פעילותו של העסק ומאפשרים לבעליו שליטה במתרחש בו.

ראה למשל בעניין בע"פ 4009/93 יעקובוביץ נ. מדינת ישראל , פ"ד נ(1) 133 , שם נקבע כי ההנחה הבסיסית היא ש"רישומים עסקיים" שמקיים בעל עסק מכוונים ליתן לו תמונה אמתית של עסקיו, ועל כן ככל שמדובר בקבילותם, אין חשיבות לצורתם ואילו כוחם הראייתי נגזר מן הנסיבות המוכחות בעניין זה במהלך הדיון.

הנה כי כן, להוכחת תביעתה של התובעת, בפני עדותה זו של הגב' ותד הנתמכת כאמור בתעודת המשלוח אותה מילאה ובחשבונית אשר הוצאה בגינה ותצהיר מנהל התובעת המנוח, אשר מאשש עובדת ההתקשרות עם הנתבע ומסירת הסחורה לידיו, כמו גם את חבותו של הנתבע בתשלום עבור הסחורה אשר קיבל.

כוחו הראייתי של תצהיר זה, נגזר כאמור מנסיבות העניין, כעולה מעדויותיהם של הגב' ותד והנתבע, כפי שמיד יוסבר לעיל.

הנתבע העיד כעד יחיד מטעמו ובתצהיר עדותו הראשית אשר הוגש לביהמ"ש (ראה נ/1) הוא מכחיש כל קשר לקבלת הסחורה מן התובעת. הנתבע העיד כי החתימה על גבי תעודת המשלוח אינה חתימתו, כי הוא לא הכיר כלל את התובעת, כי עבד כשכיר בחברה לעבודות בנין ופיתוח בזמנים הרלבנטיים וכי מעולם לא נעשתה כל פניה אליו בגין החוב נשוא תביעה זו.

בכל הנוגע להיכרות בין הצדדים, נסתרה עדותו של הנתבע בחקירתו הנגדית. הנתבע טען כי אינו מכיר את החברה התובעת ואת בעליה. כבר בפתח חקירתו הנגדית, הודה הנתבע בפה מלא כי הוא מכיר את מנהל התובעת המנוח והיכרותם מגעת עד כדי כך שהוא ידע לאמר בפני ביהמ"ש מה היה כינויו של המנוח "אבו עלי" (ראה עמ' 4 שורות 14-17). אף הטענה כי הנתבע עבד כשכיר בתקופה הרלבנטית לתביעה זו, נסתרה בחקירתו הנגדית של הנתבע, עת עלה כי תלושי המשכורת אותם צירף וטופס 106 מתייחסים לשנת 2007 , בעוד אספקת הסחורה התרחשה ב 12/08.

הטענה כי התובעת מעולם לא פנתה אל הנתבע בכל הנוגע לחוב נשוא התביעה, נסתרה עת הודה הנתבע בחקירתו כי התקשר עם בא כוחה של התובעת, בעקבות התראות אשר נשלחו לו (ראה עמ' 5 שורות 20-23 לפרוטוקול). הנתבע הכחיש כי הודה בחוב וכי ביקש להסדירו וכן הכחיש כי החתימה על גבי תעודת המשלוח הינה חתימתו. הכחשה גורפת זו, כאשר היא מלווה בסתירות אשר פורטו לעיל, פגמה במאד במהימנות עדותו של הנתבע ואף אם החתימה על גבי תעודת המשלוח אינה שלו, ההסבר לכך מצוי בעדותה של הגב' ותד שבכנותה הודתה בכך שיתכן והיה זה אי מי מטעמו של הנתבע אשר הגיע למשוך את הסחורה מעם התובעת.

לזאת, יש להוסיף את ההסברים המפוקפקים שסיפק הנתבע לעצם הגעת שמו לחשבונית. כאשר נשאל הנתבע על כך, הוא סיפק שני הסברים חלופיים. האחד הינו סכסוך קודם עם מנהל התובעת המנוח שהוביל, כך לטענת הנתבע, לרצונו של המנוח להתנקם בנתבע ואילו ההסבר השני תמוה עוד יותר ולפיו, במסגרת תפקידו של הנתבע בועדה לתכנון ובניה, יתכן ופגע, כך לטענתו, במנהל התובעת ולכן ניצל זה את ההזדמנות והכין תעודת משלוח וחשבונית הנושאות את שם הנתבע.

יאמר כבר כעת, הסבריו אלו של הנתבע אינם עולים בקנה אחד עם ההגיון המסחרי. מעדות הגב' ותד עולה תמונה של עסק המתנהל שנים באופן מסודר וקיים בו נוהל של הוצאת תעודת משלוח ולאחריה חיוב באמצעות חשבונית ממוחשבת. לא הגיוני כי בעלי התובעת המנוח יוציא חשבונית, כך סתם, על סך 5502 ₪, יחוייב בגין סכום זה במע"מ ובמס הכנסה ויסתכן בדיווח שקרי לרשויות המס, אך ורק לצורך הנקמה הנטענת בנתבע. אך הגיוני הוא, כי כאשר הוכח סדר הדברים השגרתי אצל התובעת, לא ישנה ממנו מנהל התובעת, אך ורק לצורך יצירת עילת תביעה כנגד הנתבע.

נראה, כי נסיבות העניין מוליכות למסקנה המתבקשת כי ניתן לקבל תצהירו של מנהל התובעת המנוח כראיה המסייעת לעדותה של הגב' ותד, תומכת בה ומשלימה אותה בכל הנוגע לאופן ההתקשרות עם הנתבע.